כיסוי הדם

פֿון װיקיפּעדיע
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כיסוי הדם איז א מצווה פון דער תורה צוצודעקן מיט ערד די בלוט פון א פויגל אדער טהור'ע חיה נאכען שחט'ן.

דער מקור פון די מצוות כיסוי הדם אין דער תורה איז אין ספר ויקרא פרק י"ז, פסוקים יג-יד: "ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו ..."

הלכות כיסוי הדם שטייען אין מסכת חולין פרק ו'.