מוכאמאד

פֿון װיקיפּעדיע
שפּרינג צו: נאַוויגאַציע, זוכן

הקדמה בשם אללה הרחמן והרחום השבח לאללה ריבון העולמים, והתפילה והשלום על הנביא מוחמד ... ואחר כך،،،، כשאנו מדברים על הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, אנו נדבר על האיש הכי מפורסם בהיסטוריה העתיקה והמודרנית. מי שקורא את תולדות חייו של מוחמד, ומכירים את תכונתיו וסגֻלּוֹתיו מבלי פונדמנתליזם הוא יקבל את דעתנו . שפויי הדעת מהבלתי מוסלמים מקבלים את דעתנו, הסופר "חסן עלי" שאללה ירחם עליו, כתב בכתב העת "אור האסלאם" : "היה לי חבר מהברהמנים (אל-בראהמיה) שאמר לי פעם: "אני חושב שהשליח של האיסלאם הוא האיש הגּדוֹל ביותר בעולם". שאלתי אותו : למה? הוא השיב: בגלל שהוא בעל סגֻלּות שלא ראיתי אותן באף אחד מבני האדם. למרות שהוא היה מלך על כמה מדינות בעולם אלא שהיה אדם צנוע . הנביא מוחמד (המשיך החבר בדבריו) ראה שזה אין זה הוא אשר משתלט על כל המלכות הזו, אלא שאללה ישתבח שמו ויתעלה הוא אשר בידיו כל דבר. הנביא מוחמד לא אהב את חיי העושר, ולמרוֹת שׁגמלים באים אל בירתו נושאים את אוצרות שאר המדינות של האיסלאם אלא שהיה ביתו כמו בתי העניים, ימים רבים עברו עליו ועל בני משפחתו מבלי יהיה להם מה לבשל, אפילו היו ימים ארוכים עוברים עליו מבלי לאכול שום דבר. מוחמד היה מנהיג גדול שהוֹבִיל צבא המורכב ממספר קטן של חיילים חסרי צִיּוּד מול צבאות המורכבות אלפי חיילים מצוידים בנשק ובסופו של דבר היה צבאו של מוחמד הוא המנצח. זו היא דעתו של האדם הבלתי מוסלמי הזה על הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום. הוא המשיך ואמר: " מוחמד העדיף שלום, וחתם על תנאי ההפוגה (שׁבִיתת נשׁק ) בלב רגוע למרות שהיה לו צבא חזק, שהיה יכול באותו זמן לנצח מבלי שיחתום על הסכם שלום או הפוגה. מוחמד היה אדם רחום, סובלני וחנון. התרחק משפיכת דמים, והתעניין בכל הדברים של חצי האי ערב ובאותו זמן התעניין בדברי ביתו, נשותיו וילדיו, ובדברי העניים משוכני העיר "אל-מדינה". עומר בן אל-ח'טאב סיפר כי ביקר בביתו של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, הוא ראה את הנביא שוכב על מחצלת של זרודת, שהשאירה רמזים על גופו, והאוכל שהיה בבית היה סתם וכשני רוטלים של שעורה. זה היה הרכוש של הנביא מוחמד. וזהו הוא הביא את עומר בן אל-ח'טאב לבכות !! הנביא עליו השלום שאל אותו: למה אתה בוכה, עומר ? הוא הגיב : " אני רואה מלכי הרומאים והפרסים נהנים מכל התענוגים של החיים, והנה אתה שוכב על מחצלת ואין בבית שלך אוכל אלא הכמות הזו של שעורה"! הצטייר חיוך חביב על פניו של הנביא עליו ברכה ושלום, ואמר: " הוי עומר, הם נהנו מחלק שלהם מתענוגות בעולם הזה, ואנו נזכה בתענוגות שלנו בעולם הבא. האם זה מרצה אותך?! זה הוא מוחמד ... כשהתכוון הנביא עליו ברכה ושלום להיכנס לעיר מכה היה לו צבא כל כך כביר. "אבו סופייאן" המנהיג של קורייש, אז היה כופר- הוא פני לאל-עבאס דודו של הנביא לו: בן אחיך נהפך למלך גדול. אל-עבאס השיב: זה לא נכון, הוא כבר איש בעל שליחות ונבוּאה. ******** עודאיי אלטאאי, בנו של חאתם אלטאאי, האדם הידוע בנדיבות, עודאיי היה המנהיג של שׁבט טייא, הוא היה  נוצרי, לפעם הוא נכח בישיבה עם הנביא עליו השלום, וראה את גּדוֹלי המוסלמים מכבדים אותו מאוד. הוא התבלבל ושאל את עצמו האם זה הוא מלך כמו המלכים או שליח מטעם אללה? באותה ישיבה באה אישּׁה ענייה לנביא עליו השלום כדי לבקש ממנו סיוע, הנביא יצא אליה רחוק מכל האנשים והעניק לה מה שרצתה. עודאיי ראה את זהו, ידע שהאיסלם הוא הדת האמיתית וידע שזה הוא המסר של אללה וזרק את הצלב שלו והתאסלם. בספר הזה אנחנו מסקרים בדבריהם של מִזרחנִים על מוחמד עליו השלום, לשתי סבות הן: הסבה הראשונה: כדי להבהיר למוסלמים את זה אשר נאמר על הנביא מוחמד מפי הבלתי מוסלמים כדי להבין מי הוא מוחמד וכדי ללכת בדרכו. הסבה השניה: להבהיר לבלתי מוסלמים את דבריהם של המזרחנים האלה על מוחמד כדי להכיר אותו ולהכיר את הדת שלו. �מי הוא מוחמד?

יחוסו       הוא אבו אל-קאסם מוחמד בן עבדאללה בן עבד אל-מוטלב מצאצאו של עדנן בנו של הנביא ישמעאל בן אברהם עליהם השלום. אמא שלו היא אמינה בת ווהב ממשפחתו של עדנן הנזכר למעלה.     

הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אומר: " אללה בחר בכננה מזרעו של ישמעאל, ובחר בשבט קורייש מכננה, ובחר במשפחת האשם משבט קורייש ، ובחר בי ממשפחת האשם". (צחיח מוסלם)

לפי "החדית'" האמרה הזאת הנביא מוחמד מהמשפחה הכי טובה בעולם, אפילו אוייביו הכירו בכך. אבו סופייאן שהיה אחד הכופרים שהשתמשו בכוח שלהם להילחם באיסלאם, ולפגוע בנביא מוחמד ובאלה אשר תמכו בו, הוא הכיר בכך כי מוחמד הוא מצאצאה של משפחה אצילה, וכי הוא אדם שפוי דעת, נאמן וצודק. עבדאללה בן עבאס ירצהו אללה סיפר: "הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום כתב אל " הרקולס " המלך של הרומאים לקרוא לו להיכנס לאיסלאם". הנביא שלח לו את האגרת עם "דחייה אלכלבי" שנסע למסור אותה למנהיג "בצרה" כדי להגיש את האגרת להרקולס. כאשר קרא הרקולס את המכתב אמר: אם יש בארץ שלנו אחד מבני עמו של הנביא הזה הביאו אותם לי לשאול אותם על הסיפור שלו! בעת ההיא היה אבו סופיאן וקבוצה של סוחרים ממכה שם, הם הוזמנו כדי לפגוש את המלך " הרקולס " . הרקולס בחר באבו סופייאן כדי לשאול אותו על מוחמד כי ידע שהוא מצאצאו. הוא שאל : האם מוחמד שייך למשפחה אצילה ? כן, הוא בן למשפחה אצילה, הגיב אבו סופייאן. המלך שאל: האם יש מי שטען כי הוא נביא לפני כן ? אבו סופייאן, אמר: לא . המלך שאל: האם היה אחד אבותיו הקדמונים מלך ? אבו סופייאן, הגיב: לא אז שאל המלך: מי הם תומכיו, האליטה או המסכינים ? אבו סופייאן אמר: החלשים והמסכינים הם אשר תומכים בו ובדת שלו. המלך שאל: האם מספר תומכיו הולך וגדל או הולך ופוחת? אבו סופייאן אמר: הולך וגדל! הרקולס שאל: האם אחד מתומכיו חזר בו מדת שלו? אמר אבו סופייאן: לא ! הרקולס שאל: האם הוא מרמה אותכם ? לא, הגיב אבו סופייאן. האם נלחתם בו? שאל הרקלוס כן, אמר אבו סופייאן. מי ניצח במלחמה ביניכם ? שאל הרקלוס אבו סופייאן ענה: המלחמה נמשכת בינינו, ואנחנו שווים, לפעמים הוא מנצח, ולפעמים אנו מנצחים. אז שאל המלך: מה הוא מצווה עליכם ? אבו סופייאן אמר: הוא קורא לנו להאמין באללה ללא שיתוף, לעזוב את הדת של אבותינו, להתפלל, לדבר אמת, לכבוש את היצר שלנו, ולקרבה. הנה אמר הרקלוס: אם מה שאמרת על הנביא הזה נכון, הנביא הזה ימלוך את הארץ שלנו ... אני ידעתי שזהו הזמן של התגלותו, אולם לא חשבתי שייצא מחצי האי הערבי. הרקלוס הוסיף : " אני מכבד את האיש הזה ורוצה לראות אותו، וארחץ את רגליו אם הייתי אצלו، הוא הורה להביא את המכתב שנשלח לו מהנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, הוא קרא:

" בשם אללה הרחמן והרחום ממוחמד בן עבדואללה ושליחו אל הרקלוס גּדוֹל הרומנים שלום על אשר הלך בדרך של אורח מישרין ...   אני קורא לך להתאסלם כדי שתחיה בשלום, ותקבל מאללה שני תגמולים, ואם לא תיענה תהיה אשׁם, ותהיה אחראי על אשמת האריסיים (הרומאים). " אמרו, הוי בעלי הספר، בואו ונאמר דבר בינינו אשר עליו נשתווה: רק את אללה נעבוד, ולא נצרף לו כל שותף، ולא נקח אנשים מקרבנו כאדונים לנו זולות אללה. אם יפנו עורף، אמרו، אתם עדים כי מתמסרים אנו" (סורת בית עמרם : 64)". אבו סופיאן סיפר כי אחרי שסיים הרקלוס מקריאת המכתב של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, יצאנו את הארמון שלו, אני אמרתי לעצמי כי המלך הזה חושש מן הנביא החדש (מוחמד עליו ברכה ושלום). ונוצרה בתוכי אימונה כי מוחמד הוא אמיתי ודתו היא הדת האמיתית עד התאסלמתי . (צחיח אלבוח'רי) �הולדת הנביא וגידולו הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נולד בשנת 571 בשבט קֻרייש שזכה בכבוד כל השבטים הערביים אז, כי חי בעיר הקדושה "מכה" שהיוותה מרכז דתי חשוב בחצי  אי הערב, ובה נמצאת ( הכעבה ) הקדושה שנבנתה על ידי הנביא אברהם ובנו ישמעאל עליהם ברכה ושלום. והאנשים נהגו לעלות לרגל אל (הכעבה ) מכל רחבי חצי אי הערב.

אביו של הנביא מוחדמד, נפטר לפני לידתו, ואמו נפטרה כשהיה בן שש. הוא גדל בבית של סבו עבד אל-מוטליב ולאחר מותו של הסב בהיותו בן שמונה, עבר מוחמד לבית דודו, אבו טאלב.

שבט קורייש שבו גדל הנביא, וגם השבטים הערביים רובם ככולם עבדו אלילים ופסלים שעשו אותם מאבנים, זהב, ותמרים. הם הניחו את האלילים האלה מסביב לכעבה ובתוכה, והאמינו כי הטוב והרע בידם.

חייו של הנביא עליו ברכה ושלום  נמלאו כֵּנות ונאמנות, הוא הצטיין בין בני עמו בהתנהגות טובה. הוא היה כן, נאמן, וצנוע. לא  בגד ולא שיקר. בני עמו כינו אותו (הכן והנאמן) כי התנהגו להפקיד בידיו את כספם לשמור בזמן נסיעתם לארץ סוריה או תימן, כי נודע ביניהם בנאמנות, אפילו לאחר התגלות האיסלאם, ועל אף שהתנגדו לו, ולדת החדשה אלא שהמשיכו להקפיד בידיו את כספם עד עלה לית'רב. הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, נודע גם כן בין בני עמו, בכנות כי היה מדבר בצדק, כל הקרובים והרחוקים כיבדו אותו, הוא היה בעל לשון צחה, אהב את הטוב לכל האנשים, היה יפה בבריאה ובאופי. לכן אמר אללה ישתבח שמו ויתעלה בקוראן הקדוש: " ניחנת בסגֻלּוֹת נשׂגבות" (סורת הקֻלמוֹס : 4) המזרחן האנגלי טומס קארליל " Th.Carlyle" כתב על הנביא מוחמד בספרו "הגבורים", הוא כתב : "מימי ניעוריו נודע כבחור נבון ובעל מחשבות, חבריו ובני עמו כינו אותו "הכֵּן והנאמן" (الصادق الأمين אל-צאדק אלאמין) כי ידעו את כנותו בדבריו ובמעשיו. הם הכירו אותו חכם, הקפיד לדבר את הטוב בלבד, היה בכל ימי חייו בעל מרץ, נדיב, בר לבב,  רחום, חנון, ירא שמים, ונכבד.   לפני שליחותו כנביא، נהג מוחמד עליו השלום והברכה להתבודד במערה שבמדבר הקרוב מעיר מכה, כדי להתפלל לאלוה - שלפי דעתו היה בורא השמיים והארץ וכל הבריות, מוחמד לא הכיר את אללה לפני השליחות אלא שהבין כי יש בורא לעולם, וכי יש אלוה שעליו לעבוד אותו . הוא נהג לבקר במערה "חיראא" (غار حراء) מתבודד, ומתפלל לימים ארוכים, וקורא לאלוה שני העולמים להניח אותו לאמת, ולאורח מישרין. מוחמד עליו ברכה ושלום לעולם לא שתה יין ... לעולם לא עבד את האלילים .... לעולם לא השתחווה לפסל או אליל .... לעולם לא הקריב לאלילים ..... לעולם לא נשבע באחד האלילים שעבדו בני עמו .... בתקופה הזו, עבד מוחמד רועה צאן, הוא אמר: " כל הנביאים שנשלחו מטעם אללה רעו את הצאן" חבריו שאלו, וגם אתה? הוא הגיב: " כן הייתי רועה צאן לאנשים בעיר מכה בתמורה לכמה קרטים" (צחיח אלבוח'ארי). בהיותו בן ארבעים, הורדה עליו ההתגלות במערת "חיראא"        , שם ירד המלאך גבריאל עם הפסוקים הראשונים של הקוראן, והבימן הראשון של דת האיסלאם.

הגברת עאאישה (ירציה אללה), אישתו של הנביא סיפרה: "ההתגלויות הראשונות בחייו של שליח אללה עליו ברכה ושלום, באו דרך ההתגלות הטובות בחלום, בכל פעם ראה דבר בחלום זה היה מתגשם ומתאמת לאחר כך. הוא העדיף להתבודד מכל האנשים, ולהתמסר כולו לתפילה במערת (חיראא), הוא שהה שם ימים ולילות רבים עד שהורדה עליו ההתגלות מן השמים. אז ירד אליו המלאך, והורה לו : " קְרא" הגיב מוחמד: אני לא קורא ( כי לא למד קרוא וכתוב) המלאך אמר לפעם השנייה: " קְרא" מוחמד הגיב עם אותה תגובה: אני לא קורא המלאך אמר לפעם השלישית : " קְרא" מוחמד הגיב עם אותה תגובה: אני לא קורא אז, הוא חיבק אותו ואמר: " קְרא בשם ריבונך אשר ברא * ברא את האדם מטיפת דם מעובה * קְרא וריבונך הוא הנדיב ביותר " (סורת טיפת הדם המעובה: 1 - 3).   לאחר מכן, חזר הנביא לבית של אישתו ח'דיגה בת ח'ווילד (ירציה אללה) בהיותו רועד, הוא סיפר לה על מה התרחש במערה, ואמר לה בין היתר כי הוא חשש שרוח רעה אחזה בו! היא הרגיעה אותו, ואמרה: אני נשבעת באללה שהוא לעולם לא יאכזב אותך . כי אתה שומר על הקרבה, עוזר לנזקקים, מסייע לעניים, ומכניס אורחים. היא ליוותה אותו לבן דודה " וורקה בן נופל" שהיה אחד שפויי הדעת בעיר מכה, ואחד הנוצרים היודעים קרוא וכתוב, והתמחה בלשון העברית ובספרי הקודש של היהודים והנוצרים. הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום סיפר לוורקה בן נופל על האירוע במערת "חיראא" ... וורקה בן נופל הגיב לו: " זה הוא החוק שהורד על הנביא משה שליו השלום, הלוואי שאהיה חלק מזה, הלוואי שאחיה עד יוציאוך בני עמך מעיר זה !! הנביא שאל: האם יוציאו אותי ? וורקה בן נופל הגיב: כן, כל הנביאים שהורדה עליהם ההתגלות כמוך, אלא שבני עמו התייחסו אליו בעוינות, ואם אחיה בתקופה הזה אני אתמוך בך, ואנחיל ניצחון לך. אלא שוורקה נפטר בתקופה של ההתגלות לפני הקריאה לאיסלאם בפומבי. ( צחיח אלבוח'ארי ומוסלם)

הפסוקים " קְרא בשם ריבונך אשר ברא * ברא את האדם מטיפת דם מעובה * קְרא וריבונך הוא הנדיב ביותר " (סורת טיפת הדם המעובה: 1 - 3).  היו הם ההתחלה של הנבואה של השליח מוחמד עליו ברכה ושלום. ולאחר מכן, הורדו עליו הפסוקים " הוי המכוסה * קום והזהיר * ואלוהיך העריצהו * ובגדיך טהרם * והתועבה סור ממנה " (סורת המכוסה : 1-5). הפסוקים האלה היוו את המסר כדי לקרוא בפמבי לשליחות שלו, הוא התחיל עם בני עמו משבט קורייש שהתנגדו לשליחות שלו, וסירבו להיענות למלים של אללה ישתבח שמו ויתעלה. הם לא האמינו בשליחות ובדת שלו, כי הביא איתו מסר "מוזר" ושונה מחוקים של חייהם הדתיים, ופוליטיים, הכלכליים, והחברתיים. הדת החדשה לא קראה אך ורק לעבוד את אללה, אלא גם אסרה עליהם את "התענוגות" של החיים שלהם, כי האיסלאם אסר את (שתיית יין – הזנות – הריבית – וההִמורים). מנגד, קראה הדת החדשה לצדק, ולשוויון בין כל האנשים, האיסלאם אימץ את העיקרון כי " אין הבדל בין האנשים על פי הצבע, המין, או גזע", כל בני האדם בדרגה אחת, אם כולם מאמינים באללה, ויראים אותו". הכללים של הדת החדשה, לא מצאו חן בעיני מנהיגי קורייש, הם סירבו את הדת משווה ביניהם לבין העבדים שלהם, הם סירבו לדת שתאסור עליהם את שתיית היין, הזנות, ההימורים, והריבית. עם התגלות האיסלאם, ההתנגדות למוחמד ולדת שלו, הפכה בתוך ימים ספורים להתנגדות כוחנית, הם פתחו במסע של עינויים נגד התומכים במוחמד. הם עינו אותו, קיללו אותו, האשימו אותו בשקר, שגעון, ובשיכוף.

עבדאללה בן מסעוד (ירצהו אללה) סיפר: " הנביא עליו ברכה ושלום נהג להתפלל בחצר אל- כעבה, בתוך כך, בהיותו משתחווה בא אחד הכופרים משבט קורייש זרק מעים של בהימה על גבו של הנביא עליו השלום, אלא שמוחמד לא עזב את תפילתו, ולא קם עד שבאה בתו פאטמה ירציה אללה והסירה אותו מעל גבו" (צחיח אלבוח'ארי)


גם כן, מוניב אל-אזדי סיפר: " ראיתי את השליח עליו ברכה ושלום בימי הג'היליה כשאמר לבני עמו: " הוֹי אנשים: תגידו שאין אלוה מבלעדי אללה כדי שתצליחו". אז כמה אנשים מהם ירקו על הפנים שלו، ואחרים זרקו אותו בעפר، וקיללו אותו، לאחר זמן קצר הביאו בתו הקטנה עם קערה של מים, כדי לשטוף בהם את פניו, אז אמר לה: " אל תדאגי על אבא שלך, בת שלי". (הקֹבץ הגדול של טבראני)

ערווה בן אל- זובייר סיפר גם הוא: " אני שאלתי את עבדאללה בן עמרו בן אל-עאץ שייספר לי על הקשיים שבפניהם עמד הנביא עליו ברכה ושלום, הוא סיפר כי "עוקבה בן אבי מעיט" ראה את השליח מוחמד מתפלל בחצר של אל-כעבה, הוא הכפיל את הבגד שלו, וחנק בו את הנביא, עד שהגיע אבו בכּר אל-צדיק והציל אותו מבין ידי " עוקבה", ופנה לכופרים באומרו: "האם תהרגו אדם כי אמר ריבוני הוא אללה" (צחיח אלבוח'ארי)

כל האירועים האלה, לא מנעו את מוחמד מלהמשיך בדרך שלו, הוא נהג לציג את דבר הדת החדשה על השבטים מבקרים בעיר מכה למען העלייה לרגל, כמה מבי העם של ית'רב (לאחר מכן נקרא לה בשם אל-מדינה אלמנוורה) האמינו לו, וכרתו עימו ברית  לתמוך בו, ולעזור למאמינים החדשים. הנביא שלח להם את מוסעב בן עומייר כדי ללמד אותם את האיסלאם. לאחר כל הסבל של השנים הראשונים של האיסלאם, אללה ישתבח שמו ויתעלה הורה לנביא מוחמד עליו ברכה ושלום לעלות לעיר "ית'רב" ולבסס שם את הבירה הראשונה של האיסלאם. לאחר השנה הראשונה בית'רב, החלו הבעיות מצד הכופרים מבני קורייש, הם פתחו בעימותים עם הנביא והמוסלימם לאחר שראו התפשטות הדת החדשה בית'רב, ובערים נוספים. הם נלחמו במולסמים, והתחוללה מלחמת "בדר" המערכה הראשונה באסלאם בין צבא של הנביא מוחמד המורכב מ-314 לוחמים, לבין צבא הכופרים המורכב מ-1000 חיילים. למרות זאת צבא הנביא מוחמד הנחיל תבוסה קשה בכופרים; אחר כך נמשכו המלחמות בין המוסלמים לבין הכופרים . אחרי כשמונה שנים ,הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום צייד צבא מ- 10,000 חיילים כדי לחזור לעיר מולדתו מכה, הוא הצליח עם הצבא הזה ופתח את מכה מבלי לשפוך דמים, ומבלי להילחם בהם, אפילו הוא – הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום – העניק להם חנינה, על אף שפגעו בו ובמוסלמים למשך שנים רבות. נקרא לשנה הזו בשם שנת הפתיחה. אללה ישתבח שמו אומר בקוראן הקדוש: כאשר יבוא הניצחון מעם אללה וההכרעה (1) וכאשר תראה אנשים מצטרפים בגדודים לדת אללה (2) אז שבח והלל את ריבונך ובקש מחלה רוצה הוא בתשובת עבדיו(3) " (סורת הניצחון)

כאשר פתח הנביא את מכה، אמר לכופרים מה אתם רואים שאני אעשה איתכם? השיבו לו: (אח נִכבד בן אח נִכבד) הנביא אמר: לכו אתם  משֻׁחררים. סגולות הנביא האלו, היו הסיבות הראשונות שבגללם נכנסו רבבות לאיסלאם. אחר כך חזר הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום לאל- מדינה، כשעבר זמן מה הוא  עלה לרגל למכה יחד עם 114.000 מהמאמינים והמוסלמים וזו היתה העליה לרגל האחרונה לנביא מוחמד עליו השלום אז הלך לעולמו לאחר מכן. הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נפטר באל – מדינה ביום 12 מחודש "רביע אלאח'ר" בשנת 11 מההגירה ונקבר שם. כל המוסלמים הרגישו כאב גדול בשל מותו של הנביא. עומר בן אלח'טאב אמר: אם אחד מכם יאמר שהנביא מת, אני אהרוג אותו, כאשר שמע אותו אבו בכר (יִרצהוּ אללה ) הוא קרא את הפסוק הזה: "מוחמד אינו אלא שליח אללה אשר היו כבר שליחים לפניו האם תחזרו בכם אם ימות או ייהרג כל החוזר בו לא יכול להזיק לאללה כמלוא נימה ואללה יגמול למכירי הטובים" (סורת בית עמרם : 144). הנביא עליו ברכה ושלום מת בגיל 63. הוא נשאר במכה 40 שנים לפני השליחות، ואחרי הנבואה נשאר שם כ-13 שנים כדי להפיץ את האסלאם, ואחר מכן הוא עלה לאל-מדינה ונשאר שם 10 שנים. הפרופסור "ג. לופון" Dr.G.Lobon כתב בספרו "תרבות הערבים": אם אנו מבחינים את דרך השפעת האיש, נמצא שמוחמד היה האיש הגדול בהיסטוריה. רבים הם המזרחנים המדענים במערב שהכירו אותו היטב, על שאף מספר מהמערביים הכחישו את השליחות שלו.


******* � תיאורו של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום הנּבִיא מֻחמּד עליו ברכה ושלום היה בּעל קומה בּינוֹנִית ומבנה גּוּף מוּצק ורחב גּרם، בעל פנים יפות וסגֻלּוֹת נאות، לא היה גבוה יותר ולא היה קצר יותר. היה לבן הפנים, לא לבן ביותר ולא שׁחוֹר ביותר. שׂערו לא מסולסל ולא רך، פניו היו לבנים כמו כסף והיה לו זקן עבות.

גאבר בן סמרה (ירצהו אללה) נשאל על הנביא על ברכה ושלום: האם פניו היו כמו חרב? הוא השיב: פניו היו מעוגּלים כמו הירח והשמש. הנביא לא היה שמן או רזה، בּעל קוֹמה בּינוֹנִית לא גּבֹהּ ולא קצר. ידיו ורגליו היו מגושּׁםים".

אנס בן מאלק (ירצהו אללה) אמר: כפו של הנביא עליו ברכה ושלום היו חלקים ורכים כמו משי، ריחו היה יוֹתר טוֹב מבּושם. (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם)�

תכונות וסגולּוֹת הנביא (עליו ברכה ושלום)

החוכמה וישוב הדעת : הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום חכם ביותר, ונודע בין בני עמו בישוב הדעת ... השופט עייאד׳ (القاضي  عياض) אומר: הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום היה בעל תכונות טובות וסגולות נאות. אנו יכולים לראות את החוכמה בכל דבריו של הנביא מוחמד כי היה בעל נסיון. אללה הוא אשר לימד אותו והראה את מה שהורד בתנ''ך ובאוונגליון .

 (2) הסבלנות: הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום הראה סבלנוּת נהדרת בכל ימי חייו. הוא סבל הרבה מהכופרים כשהחיל להפיץ את המסר של אללה. בני עמו עינו אותו, קיללו אותו, הענישו אותו כי דיבר על דת חדשה, אולם הוא עמד בפני כל האתגרים האלה וסבל את הענוי וההתעללות, הוא ביקש גמול מאצל אללה, כי הבין שזה כולו למען אללה ולמען את השליחות שלו. עבד אללה בן מסעוד סיפר: " לפעם הסתכלתי על הנביא עליו ברכה ושלום, הוא נראה כמו אחד הנביאים שבני עמו היכו אותו עד שפצעו אותו בפניו, והוא מתפלל לאללה: " ריבוני סלח לבני עמי, כי הם הם לא מבינים". (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם)�

(3) הנאֱמנוּת (אל- אח'לאץ): הנביא עליו ברכה ושלום היה נאֱמן, מסוּר בכל נושאי חייו. אללה ישתבח שמו אומר בקוראן הקדוש : " אמרו، את תפילתי וקורבני וחיי ומותי הם לאללהריבון העולמים * אין לו שותף، ועל כך ציווני، ואני ראשון המתמסרים" . ( סורת המקנה : 162).

(4) הנימוסים: הגברת עאיישה אישתו של הנביא (ירציה אללה) נשאלת על סגֻלּוֹת הנביא, היא השיבה שהוא היה עושה כל דבר לפי עקרונות הקוראן. " נימוסיו היו הקוראן" אמרה.     הנביא לא עשה מעשה מכוער בחיים שלו. הנביא עליו ברכה שלום אמר "אללה שלח אותי להפיץ את התכונות והפעולות הטובות".     אללה ישתבח שמו אומר בקוראן הקדוש: " ניחנת בסגולוֹת  נשׂגבות" (סורת הקֻלמוֹס: 4)     אנס בן מאלק אמר גם הוא כי הנביא לעולם לא קלּל שום אחד, לעולם לא נהג ברעה עם האחרים ". (צחיח אל בוח'רי(         סהל בן סעד (ירצהו אללה) אמר כי הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום ביקש מים כדי לשתות, וכששתה הנביא, הוא רצה לתת לאנשים היושבים לצידו, הוא לא נתן להם את המים עד שביקש רשות מהנער שהביא לו את המים. (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם)

(5) אהבת פיוס: סהל בן סעד (ירצהו אללה) סיפר הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נהג לתווך בין האנשים והשבטיים הנלחמים כדי לפייס ביניהם. הוא סיפר כי הנביא היה קורא לחברים לעשות את זה . (צחיח אל בוח'רי)

(6) מִצווֹת עשׂה ולֹא תּעשׂה: הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נהג להתקרב מכל עבודה טובה, ולהתרחק מכל עבודה רעה. הוא נהג לצוות על חבריו ועל כל המוסלמים לעשות את זה, ולקרוא לאחרים לעשותו.  עבדאללה בן עבאס (ירצהו אללה)  אמר כי  הנביא ראה איש בידו טבעת מזהב. הנביא הסיר אותה והניח אותה לצד، ואמר טבעת הזהב היא כמו גחלת של אש בידי הגברים. אחרי עזיבת הנביא הנביא הנוכחים לקחו את הטבעת ונתנו אותו לאיש כדי למכור אותו וינצל את מחירו!     האיש ענה להם: לא, איך אקח אותו לאחר שהנביא זרק אותו, זה לעולם לא יהיה. (צחיח מוסלם) (7) אהבת טוהרה: הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אהב את הטוהרה וקרא למאמינים ולמוסלמים להיות טהורים כל הזמן. אל- מוהאג'ר בן קונפוז (ירצהו אללה) אמר שהוא עבר על הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום בהיותו משתתן, הוא בירך אותו לשלום, אבל הנביא לא הגיב לו עד שהתרחץ לתפילה. לאחר מכן הוא אמר לו : לא הגבתי לך כי לא אהבתי לבטא את שמו של אללה בהיותי לא טהור.  (סונן אבי דווד)

(8) רִבּוּי התפילה: הגברת עאאישה אישתו של הנביא (ירציה אללה) אמרה שהנביא עליו ברכה ושלום היה מתפלל כל הלילה، היא סיפרה כי שאלה אותו לפעם: למה אתה תפלל הרבה כל כל על אף שאללה מחל את כל חטאיך?     הנביא עליו ברכה ושלום השיב לה: אם שה כך, האם לא אהיה עבד מכִּיר טוֹבה לריבוני?. (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם)

(9) העדִינוּת ורחמִים:  הנביא מוחמד נהג בכל ימי חייו לרחם על האחרים, אבי הורירה (ירצהו אללה) סיפר כי אל-טופייל בן עמרו א-דוסי וחבריו באו אל הנביא ואמרו לוכי שבט דאווס סירבו להתאסלם, וביקשו ממנו שיתפלל לאללה שיכחידם, הנה אמר כמה מחברי הנביא: הוי אללה, ההכחיד אותם, אלא שהנביא מוחמד עליו ברכה ושלום פנה לאללה באומרו: " אני מתפלל לך ריבוני שתניח את דאווס" (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם) 

(10) המראה הטוב: אלבראא בן עאזבּ (ירצהו אללה) אמר: הנביא עליו ברכה ושלום היה רחב גּרם, שערו ארוך והיה היפה ביותר כאשר התלבש לבוש אדום. (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם)

(11) התנזרות: עבדאללה בן מסעוד (ירצהו אללה) אמר: הנביא עליו ברכה ושלום נהג לישון על מחצלת של קשׁ עד שפגעה בגב שלו. אנחנו אמרנו לו: הוי נביא אללה אנו רוצים להכין לך מיטה טובה?     הוא ענה להם: " לא, אני לא רוצה כלום החיים האלה, אין אני אלא כמו נוסע היושב בצל של עץ, ולאחר מכן יעזוב וילך "

 (12) העדפת הזולת על עצמו: סהל בן סעד (ירצהו אללה) סיפר כי אישה נתנה לנביא (עליו השלום) גלימה למתנה, הוא קיבל אותה כי היה נזקק לה, כש לבש אותה ויצא לחבריו אחד מהם ביקש ממנו לקחת את הגלימה, הנביא נתן לו אותה בעין יפה. חברי הנביא נזפו באיש כי עשה את זה, אולם הוא אמר להם: רציתי לקחת את הגלימה של הנביא כדי שתהיה כתכריך לי כשאמות. (צחיח אל בוח'רי) (13) כוח האֱמוּנה וההיסמכות על אללה: אבו בכר א- צדיק (ירצהו אללה) אמר: כאשר היינו שנינו במערה، ראיתי את רגלם הכופרים ואמרתי לנביא: "נביא אללה אם אחד מהם הסתכל מתחת לרגלו יוכל לראות אותנו, הנביא השיב: אבו בכר מה אתה חושב בשניים אללה הוא השלישי שלהם? (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם)

(14) החמלה והאהדה: אבי קותאדה (ירצהו אללה) אמר שהנביא בפעם התפלל כאשר היה נושא את בתו של אבי אל–עאץ על צוואר. (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם)

(15) ההקלה (אל-תייסייר) : אנס בן מאלק (ירצהו אללה) אמר שהנביא עליו התפילה והשלום אמר: " כשאני שומע בתפילה את הבכי  של התינוקות עם האימהות המתפללות במסגד, הייתי מקצר את התפילה מפני שאני יודע את הכאב שבו תהיה אמו. (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם)

(16) יראת שמים וחסידות: אבי הורירה (ירצהו אללה) אמר שהנביא עליו התפילה והשלום אמר: "לפעמים אני מוצא תמרים בבית שלי, וכאני מתכוון לאכול אותם، אדאג שאולי יהיו מתמר של הצדקה אז אניח אותם". (צחיח אל בוח'רי וצחיח מוסלם)

(17) נדיבות ורוחב רוח: אנס בן מאלק (ירצהו אללה) אמר: "הנביא עליו ברכה ושלום היה נותן בעין יפה לכל השואלים, אפילו לפעם הוא העניק לאיש שהתאסלם עדר של צאן שהיה בין שני הרים, לאחר מכן האיש חזר לבני עמו וקרא להם להתאסלם.     עבדוללה בן עבאס אמר: " הנביא עליו ברכה ושלום היה הנדיב ביותר, והיה יותר נדיב במויחד בחודש רמדאן " (צחיח אל בוח'רי)

(18) אהבת שִׁתּף הפּעולּה: הגברת עאאישה אישתו של הנביא ( ירציה אללה) נשאלה על דברו של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, היא אמרה שהוא נהג לעזור למשפחתו ולנשותיו עד שיבוא מועד התפילה, היה מתפלל". (צחיח אל-בוח'ארי)     אל- בראא בן עאזב (ירצהו אללה)  אמר: ראיתי את הנביא בזמן קרב אל-ח'נדק (המחנות) הוא היה נושא את העפר עד שכסה את שעריו כדי לעזור ללוחמים המוסלמים. (צחיח אל-בוח'ארי וצחיח מוסלם)

(19) הכנות: הגברת עאיישה (ירציה אללה) אמרה שהנביא עליו ברכה ושלום שנא את השקר، והיה מאיץ בחבריו לדבר אמת, ואם אחד מחבריו היה משקר הנביא היה קורא לו לחזור בתשובה משקר זה. (סונן אלתרמזי)     כל אויביו של הנביא הכירו בכנות שלו, הנה אבו גהל (אחד גדולי הכופרים) אמר לו: אני לא אומר שאתה שקרן אלא שאני מכחיש את השליחות שלך .

(20) השמירה על מצוות אללה: הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום שמר בכל ימי חייו על הוראותיו של אללה ולא הלך בדרך הבלתי מקובלת על אללה (כמו שתיית יין, זנות וכו'). הגברת עאאישה (ירציה אללה סיפרה כי הנביא עליו ברכה ושלום היה תמיד בוחר בדבר הקל ביותר על האנשים מבין שאר הדברים האחרים כדי להקל על המוסלמים, בתנאי שיהיה זה בהתאם להוראות של אללה. הוא אפילו לא נקם בשום אדם בגלל עצמו, אלא רק כשיפר האדם הזה את מצוות אללה. (צחיח אל-בוח'ארי וצחיח מוסלם)


(21) הפנים המאירים : עבדאללה בן אלחרת' אמר: "לא ראיתי אף אחד שהיה מחייך כל הזמן כמו הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום". ( צחיח אל תרמזי)

(22) הנאמנות: נאמנותו של הנביא מוחמד היתה נדירה בעידן שלו. ועל אף שבני עמו התייחסו אליו כאויב לאחר השליחות של האיסלאם אלא שהם המשיכו להפקיד אותו על הפקדונות שלהם. ולאחר שעינו אותו ואת חבריו מהמוסלמים החדשים הוא שמר על הפקדונות שלהם, ואפילו ביום העלייה לאלמדינה הוא שקד להחזיר את הפקדונות לבעליהן . (תודלות חייו של הנביא לבן השאם3/11)     הנביא עליו השלום אמר לאבי גנדל: "אבא גנדל תהיה סבלן ולשם השמים, אללה יתן לך ולחסרי כוח רווחה, והקלה". (מוסנד אלאמאם אחמד)

(23) אומץ הלב: עלי בן אבי טאלב (ירצהו אללה)  סיפר: " בקרב בדר היה הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום הכי גּבוּר מבינינו, הוא היה הקרוב ביותר לאויב ואנו היינו נלחמים תחת חסותו כי היה לו אומץ לב מדהים. (מוסנד האמאמם אחמד)     אנס בן מאלק (ירצהו אללה) אמר: "הנביא עליו ברכה ושלום היה האיש הכי אמיץ לב בעולם. אני נזכר שבלילה אפלה שמעו תושבי אלמדינה קול רם ומפחיד, הם מיהרו לכיוון הקול כדי לגלות מהותו, וכשהתקרבו למקום ראו את הנביא חוזר ומרגיע אותם באומרו: אל תפחדו ... אל תפחדו ... זה היה הסוס של אבי טלחה היה ללו אוכף וחמק למדבר" . זהו מוחמד היה הראשון שהקפיד לגלות הדבר, והיה הראשון שמרגיע את בני עמו לאחר שהחזיר את הסוס הנמלט מבעלו. (צחיח אל-בוח'ארי וצחיח מוסלם)     בקרב (אוחוד) הנביא עליו ברכה ושלום לא היה רוצה להילחם בכופרים, אלא שלאחר התייעץ עם חבריו הוא נענה לעצה שלהם, לאחר מכן חבריו  התחרטו על שהיה להם דעה נבדלת מדעתו של הנביא ... הם חזרו אליו ואמרו לו: חזרנו בנו מדעה שלנו ונעשה מה שאתה רואה!     הוא לא נענה לבקשתם ועמד על דעתו שילך בדרך שבה בחרו. (מוסנד האמאמם אחמד)

(24) בושה: אבו סעיד אל- ח'ודרי (ירצהו אללה) אמר: " הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום היה מתבייש יותר מהנערה הבתולה ביום החתונה שלה".      (צחיח אל-בוח'ארי וצחיח מוסלם)

(25) הצניעות: הנביא עליו התפילה והשלום היה צנוע ביותר, בּמִדּה כזוֹ שׁהנכנס למסגד לא היה מכיר מי הוא הנביא מבין חבריו. אנס בן מאלק (ירצהו אללה)  סיפר כי לפעם הגיע לאלמדינה גבר שנכנס למסגד בהיות הנביא וחבריו יושבים. האיש שאל מי ממכם הוא מוחמד?     הם הגיבו: זה הוא. (צחיח מוסלם)     וזה מוכיח כי הנביא לא בחר לעצמו מקום או מושב מיוחד, אלא שהיה יושב איתם כאילו הוא אחד מהם.     הנביא עליו ברכה ושלום התעניין גם כן לעזור לעניים וחסרי הכוח.

(26) הדאגה לאחרים: אבו מוסעב אלאנצארי (ירצהו אללה)  סיפר כי אחד האנשים התלונן לנביא עליו ברכה ושלום מהאימאם שלהם, כי הוא מאריך את זמן התפילה. הנביא כעס מהאימאם הזה וקרא לו לצמצם את זמן התפילה כי יש בין המתפללים זקנים וחסרי כוח.

(27) הסליחה והחנינה: אנס בן מאלק (ירצהו אללה)  סיפר כי ליווה את הנביא עליו ברכה ושלום בדרך כשהופיע אחד האנשים שמשך את הנביא מגלימה שלו בכוח מכאיב, עד שפצע אותו, ואמר לו תן לי כסף מהצדקות שאצלך!?     הנביא עליו השלום צחק ונתן לו צדקה . (צחיח אל-בוח'ארי וצחיח מוסלם)     כאשר חזר הנביא עליו שלום לעיר מכה، וברשותה צבא חזק יותר, הוא שאל ת הכופרים מה אתם רואים שאני אעשה איתכם?     השיבו לו: (אח נִכבד ובן אח נִכבד)     אז אמר להם: לכו אתם  משֻׁחררים.     והתקרית הזו היא הוכחה ברורה על הרחמים של הנביא עליו ברכה ושלום. (28) הסבלנות: הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום היה דוגמה מדהימה לסבלנות. לפני התגלות האסלאם הוא סבל את המעשים של בני עמו ( עבודת האלילים – שתיית יין )، ולאחר התגלות האיסלאם הוא סבל כל סוגי העינוי, עלבון, והשפלה מצד בני עמו. הוא סבל הרבה כשנפטרה אשתו הגברת ח'דיגה (ירציה אללה) וגם כן כשנפטרו כל ילדיו בחיים (מלבד פאטמה ירציה אללה).     אנס בן מאלק סיפר כי נכנס עם הנביא עליו ברכה ושלום על בנו של הנביא אברהים בהיותו גוסס, אז נגרו עיני הנביא בדמגות, עבד אל-רחמן בן עוף (ירצהו אללה) אמר לו: הוי שליח אללה, אתה בוכה?!     הנביא השיב: " הוֹי עבד בן עוף אלה הם רחמים ... אלה הם רחמים " (צחיח אל-בוח'ארי) (29) הצדק והיושר: הנביא עליו ברכה ושלום נהג בצדק, יושר ושוויון – לפי ההלכה של אללה - בכל דברי חייו. הגברת עאאיישה אם המאמינים (ירציה אללה) סיפרה כי שבט קורייש התעניינו באישה המח'זומית שגנבה (מח'זום הוא שם שבט כבד ואציל). וביקשו מאוסאמה בן זיד (ירצהו אללה) לדבר עם הנביא עליו ברכה ושלום כדי שלא יעניש אותה, אלא שהנביא סרב ואמר: אם פאטמה בת מוחמד הנביא גנבה אני אחתוך את ידיה. (צחיח אל-בוח'ארי וצחיח מוסלם)

(30) הפחִידה מאללה : הנביא מוחמד עליו השלום היה איש הכי מפחד מאללה. עבדאללה בן מסעוד (ירצהו אללה) אמר: הנביא בקש ממני לקרוא את הקוראן، אמרתי לו איך אקרא לך, והוא הורד עליך، הוא הגיב כן קרא לי. קראתי מסורת הנשִׁים עד שהגעתי לפסוק "שווה בנפשׁך מה יהיה כאשׁר נקים עֵד מכל אומה، ונביא אותך להעיד על אלה". אז הנביא ביקש ממני לעצור. הסתכלתי עליו, הוא היה בוכה. (צחיח אל-בוח'ארי וצחיח מוסלם)     הגברת עאאיישה אם המאמינים (ירציה אללה)  סיפרה כי הנביא עליו ברכה ושלם היה דואג בכל פעם רואה את השמים מלאים בענן, הוא היה יוצא וחוזר לביתה כמה פעמים עד שיֵרֵד הגשם. הגברת עאאישה הגידה לו את זה، הוא אמר כי הוא לא יודע למה זה קורה, אלא שהוא הוסיף: אולי זה כמו אלה שנזכרו בפסוק: "הוריד מן השמים מים، ואפיקי הנהרות קלטו אותם כפי קיבולם، וקצף עלה על פני הזרם. כל אשר יתיכו באש למען עשות תכשיטים וכלים יעלה קצף כמוהו. לזאת ימשיל אללה את האמת והחבל: הקצף נמוג، ואולם המועל לאנשים ייוותר עלי אדמות. אלה המשלים שימשול אלוהים" (צחיח אל-בוח'ארי וצחיח מוסלם)

(31) ההסתפקות במועט: עומר בן אל-ח'טאב (ירציהו אללה) אמר: נכנסתי לחדר של שליח אללה עליו ברכה ושלום, ומצאתי אותו ישן על מחצלת קשׁ ומתחת לראשו כּסת מלִיף הדּקל، וראיתי סימן מחצלת קשׁ על גופו אז בכיתי...     הנביא אמר לי: למה אתה בוכה עומר     אמרתי לו עליו השלום קיסרא וקיסר נהנים ואתה שליח אללה!!     אז הוא הגיב לי: להם העוֹלם הזּה ולנו העולם הבא. (צחיצ אל-בוח'רי וצחיח מוסלם)

(32) אהבת הטוֹב לכל האנשִׁים אפילו לאויבו: הגברת עאאישה אם המאמינים (ירציה אללה) אמרה שהיא שאלה את הנביא " האם עבר עליך יום קשה יותר מיום קרב אוחוד?     הוא ענה לה: בני עמך עשו מה עשו והמעשה הכי קשה היה ביום אל- עקבה? כשפצעו אותי בטאיף.     אז בא אליו המלאך גבראל לבקש ממנו מה שהוא רוצה? גבראל אמר לנביא: אם אתה רוצה להעניש אותם אני בפקודתך? אבל הנביא השיב: לא אני מאחל שיהיה להם ילדים מוסלמים ומתפללים לאללה בלבד.     (צחיצ אל-בוח'רי וצחיח מוסלם)     בן עמר (ירציהו אללה) אמר: כאשר מת עבדאללה בן אבי סלול, בא בנו לנביא ושאל אותו לתת לו חולצתו כדי שישתמש בה כתּכרִיך לאביו, הנביא נתן לו את החולצה. ובנו של עבדאללה בקש מהנביא להתפלל עליו, והנביא קם והתפלל, אבל עומר שאל את הנביא: אתה מתפלל על איש צבוּע, ואללה אסר עליך לעשות את זה?     הנביא השיב לו: אללה לא אסר עלי, אבל הוא נתן לי לבחור?. (צחיח אל-בוח'רי וצחיח מוסלם)�

נימוסיו של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום

קִרבתו מחבריו: הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נהג בשפילות רוח רבה עם חבריו، הוכחה על כך היא אנחנו יודעים כל ענייני חייו, דבריו הפריטיים והכלליים של הנביא כי תמיד היה מלווה חבריו והם תמיד היו מלווים אותו ... כי היה הדוגמה אותה לקחו ללכת בעקבתיו בכל הדברים. גריר בן עבדאללה (ירצהו אללה) אמר: " הנביא לעולם לא הפנה את פניו ממני מאז שנכנסתי לאיסלאם, והיה תמיד מחייך בפניי. ולפעם אמרתי לו שאני סובל מכך שאני לא יכול להתייצב היטב על גבו של הסוס שלי, הוא התפלל לאללה למעני באומרו: " הוי ריבוני, נא לעזור לו להתייצב היטב על סוסו, והניח אותו". ( צחיח אלבוח'ארי)     הנביא עליו השלום נהג גם כן לצחק עם חבריו. אנס בן מאלק (ירצהו אללה) אמר: "הנביא היה בעל התכונות הטובות ביותר, הוא נהג לשאול על אחי הקטן (עומייר) וגם לשאול על הציפור שלו שהיה עומייר קורא לו (אלנג'יר), הנביא היה תמיד צוחק בפניו ושואל אותו: עומייר, מה עשה אלנג'יר?" ( צחיח אלבוח'ארי ומוסלם)

    הנביא השתעשע עם חבריו לא רק בדברים אלא גם במעשים. אנס (ירצהו אללה ) אמר גם כן: יש איש מ אזרחי ערבה שקוראים לו זאהר בן חראם הנביא היה משתעשע עמו כשהיה מוכר כמה חפצִים הנביא עליו התפילה והשלום עצב את עיניו ואמר לו מי אני וכאשר הסתוביב וידע כי הוא הנביא עליו התפילה והשלום חבק אותו، הנביא אמר מי יקנה את העבד הזה، זאהר אמר אני אריה،  הנביא אמר אבל אתה אצל אללה לא אריה או אמר אתה יקר אצל אללה


התייעצותו עם חבריו: הנביא עליו ברכה ושלום נהג להתייעץ עם חבריו בכל הדברים. אבו הוריירה (ירצהו אלל) אמר: "לעולם ראיתי איש מרבה להתייעץ עם חבריו כמו שליח אללה עליו ברכה ושלום". (סונן אל–תרמזי)

הביקור בחולים: הנביא עליו ברכה ושלום נהג לבקר בחולים המוסלמים והכופרים. אנס בן מאלק(ירצהו אללה) אמר: " כשחלה הנער היהודי שהיה משרת את הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, הנביא ביקר אצלו וקרא לו להתאסלם . אביו של הנער אמר לו: ציּת לאבא אל-קאסם ( הכנוי של הנביא מוחמד ) הנער קיבל את האסלאם. הנביא אמר: "תודה לאללה שהציל אותו מגּיהִנּוֹם ". (צחיח אל - בוח'ארי)

הכרת טובה : הנביא עליו ברכה ושלום נהג להודות לכל מי שעושה לו טובה : הוא אמר: " מי יעשה לכם טובה, עליכם לגמול לו על זה. ואם אין לכם מה לגמול לו בו עליכם להתפלל לאללה שיגמול לו. . (סונן אבי דאווד)

אהבתו לכל הדברים הטובים : הנביא עליו ברכה ושלום נהג לאהוב את כל דבר טוב, נעִים ויפה. אנס בן מאלק (ירצהו אללה) אמר: כפו של הנביא עליו ברכה ושלום היו חלקים ורכים כמו משי וריחו יוֹתר טוֹב מבֹּשׂם. (צחיח אלל--בוח'רי וצחיח מוסלם)�

עֵדויות ישרות


למרות שנולד בחצי אי הערב, ומשם הפיץ את השליחות שלו, רוב הודי הדעות, המשכילים, והסופרים של המערב התייחסו לחיים ולדת שלו, רובם ככולם העלו את הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום על נס, ורשמו את זה בספרים שלהם שנשמרו עד עצם היום הזה.


המשורר הגרמני "ג'ותה" אמר: " חיפשתי בהיסטוריה על דוגמה עליונה לאנושות, ומצאתי אותה בנביא מוחמד (עליו ברכה ושלום).

הפרופסור "כית' מור כתב בספרו "The developing human" : לא מצאתי קושי לקבל את האמת בהיות "הקוראן" הוא דברי אללה، כי הבנתי שהתכונות של העובר שנכתבו בקוראן אינן תוצאה לניסיון מדעי במאה השבעית، אלא שהמסקנה היחידה ההוגנת היא שהתכונות האלו הורדו על מוחמד הנביא מהשמיים מאצל אללה.

בספרו "סיפור הצווליזציה" כתב "וול דיוראנת" בחלק האחד עשר: אם אנו מעריכים את האנשים לפי השפעתם על האחרים, אנו נגלה כי שליח המוסלמים הוא האיש הגדול ביותר בהיסטוריה. הוא בּלם את האדיקות העוורת והאגדות. הוא הצליח לבסס לדת חדשה שהצליחה להישאר עד עצם היום הזה לצד היהדות והנצרות .

ג'ורג' די תולז כתב בספרו "החיים" :" כי הפיקפוק בּשליחתו של הנביא מוחמד הוא פיקפוק בּיכולתו של אללה שכוללת את כּל אשׁר ברא. המדען "ווילז" כתב בספרו "נביא האמת": "ההוכחה הברורה על הצדק של מוחמד הנביא היא שבני משפחתו ומקורביו הם היו הראשונים שהאמינו לו. הם היו קרובים יותר לכל דבריו, ואם ראו בהתנהגותיו ספק לא היו מאמינים לו.

המִזרחן "היל" כתב בספרו "הצווליזציה הערבית": "בהיסטוריה לא ידענו דת שמתפשטת במהירות רבה ושינתה את פני העולם כמו האסלאם. מוחמד הנביא הוֹצִיא אומה טובה. ויסד את הצדק ושוויון הזכויות، וביסס את מדינת הצדק, והשוויון.

המִזרחן הספרדי "גאן ליק" כתב בספרו "הערבים": " אי אפשר לתאר את חייו של מוחמד הנביא בתיאור יוֹתר טוֹב מאשׁר תיאר אותו הקוראן בפסוק :" לא שלחנו אותך  אלא רחמים לעולמים". (סורת הנביאים:107) הנביא מוחמד היה מלא רחמים, ואני מברך ומאחל טוֹבה לו.

"ברנרד שו" כתב בספרו "האסלאם אחרי מאה שנים": "כל העולם יקבל את האסלאם، ואם לא יעשו הם יקבלו אותו עם שמות בדויים. יבוא יום שבו יקבל המערב את הדת הזו. �

נשות הנביא (עליו ברכה ושלום )

   הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נִשּׁא לכ- 12 נשים, הם:


ח'דיג'ה בת ח'וויילד (ירציה אללה) סאוודה בת זמעה (ירציה אללה) עאאישה בת אבו בכר אל-צדיק (ירציה אללה) חפצה בת עומר (ירציה אללה) זיינבּ בת ח'וזיימה (ירציה אללה) (אום סלמה) הינד בת אבו אומייה (ירציה אללה) (אום חבּיבּה) רמלה בת אבו סופייאן (ירציה אללה) גוואיירייה בת אלחארת' (ירציה אללה) מיימונה בת אלחארת' (ירציה אללה) ספייה בת חויאי בן אח'טבּ (ירציה אללה) זיינבּ בת גחש (ירציה אללה)  מארייה הקופטית (ירציה אללה)

חוקרי ההיסטוריה של האיסלאם חלוקים על " רייחאנה בת זייד " אם נישאה לנביא או לא . רוב נשות הנביא הנביא עליו ברכה ושלום לא היו בתולות כשנישאו לו מלבד עאאישה בת אבו בכר ירציה אללה, כי רובן היו אלמנות או גרושות. מביניהן ששה נשים משבט קורייש, ואשה ואחת יהודיה, ואחת אחרת מצרית, והשאר היינה מחצי אי הערב. וזוהי המצרית "מארייה" שהיתה נוצרית והוענקה כמתנה לנביא ממלך מצרים .

הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נישא למספר הרב הזה לכמה סיבות, מהן נזכור: סיבות חוקתיות : הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נישא לזיינבּ בת גחש ירציה אללה כדי לחוקק (חוק חדש) שלפיו יוכל האדם לנשא לא גרושת בנו המאומץ. הערבים בג'הילייה (התקופה שלפני האיסלאם) אסרו על הגברים לנשא להם את גרושת הבן המאומץ. אלא שהאיסלאם בא ושינה את החוק הזה והרשה לגברים לנשא להם את גרושת הבן המאומץ. לכן הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נישא לו את זיינבּ כדי להוכיח שזה חוקי . אללה ישתבח שמו ויתעלה אומר בקוראן הקדוש : " כאשר שבעה נפשו של זיד השאנו אותך למען לא יהיו המאמינים עוברים עברה באשר לנשות בניהם המואמצים לאחר שובעים מהן דבר אללה הוא אשר יקום". (סורת המחנות: 40)

סיבות פוליטיות: הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נישא לכמה נשים לסיבות פוליטיות כדי להדק את מעמד השליחות שלו בקרב בני עמו, לכן הוא נישא לנשים מהשבטים הגדולים ביותר בחצי אי ערב. הנביא המליץ לחברין גם כן לעשות את זה. הנביא עליו ברכה ושלום התכוון ממעשה זה למשוך את קרבתם של השבטים בחצי אי הערב כדי להדק את היחסים עימם. הנביא אמר לעבד אלרחמן בן עוף כאשר שלח אותו אל דומת אלגנדל: "אם יקשיבו לך אז תתחתן לבת המלך שלהם".     (Cl.Chan) התייחס לדבר הנישואים של הנביא, הוא אמר: " אין ספק שהחיים של הנביא מוחמד לא יהיו מקובלים על הדעת של העידן המודרני, אלא שיש לומר שכל זה היה מקובל על הדעת בתקופה בה הופיע מוחמד. הוא לא נישא למספר הרב הזה של נשים בגלל החשק אלא למען משיכת השבטים לאיסלאם, הדת החדשה, וזה היה מנהג טבעי בעידן של מוחמד.

סיבות חברתיות: הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נִשּׁא לכמה נשים לסיבות חברתיות, הוא נישא לכמה אלמנות של חבריו, שנהרגו לטעם ההגנה על האיסלאם ולהפיץ את הדת הזו. נשים אלו היו זקנות, אלא שהנביא נישא אותן לו כדי לשמור עליהן ולפרנסן. הסופרת האיטלקית ( L. Veccia Vaggieu) כתבה בספרה "להגן על האסלאם": " בגיל הנערות " היצר המיני " הולך וגדל עד שיהיה בשיא שלו, ולמרות זה מוחמד לא נישא לו אלא אישה אחת, על אף שהיה בחברה שאבדה את הערך של הנישואים כמוסד חברתי, ועל אף שהיה רבוי הנשים הוא הבסיס הטבעי בחברה הזו, ועל אף שהגירושים היה דבר קל ביותר אלא שמוחמד לא התחתן אלא פעם אחת היא ח'דיג'ה ירציה אללה שהיתה בגיל 40 והוא היה בן 25 שנים.  מוחמד עליו ברכה ושלום חי למשך 25 שנים עם ח'דיגה, והיה מסור לה ולאהבתה ולא נישא לאישה אחרת עימה אלא לאחת שנפטרה. ולכל מקרה מהנישואים של הנביא מוחמד היתה סיבה שהאיצה בו לעשות את זה.     מלבד עאאישה בת אבו בכר כל נשות הנביא מוחמד לא היינה בתולות כי היינה אלמנות או גרושות, הן לא יפות וזה מוכיח כי חיפש את החשק והיצר המיני כשניא להן.     הסופר האנגלי "תומאס קארליל" כתב בספרו "הגבורים": הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום לא היה בעל תאוה... הדבר הנכון שהוא היה נכבד וטוב ומתעניין בנושאי האסלאם מאז ומעולם.�

הוכחות מסורתִּיות המעִידים על נבואתו של מוחמד


אללה ישתבח שמו ויתעלה אומר בקוראן הנשגב: ":"מוחמד אינו אב לאיש מכם כי אם שליח אללה וחותם הנביאים ". (סורת המחנות : 40)

אללה ישתבח שמו ויתעלה אמר : "ישוע בן מרים אמר، בני ישראל، אנוכי שליח אללה אליכם، ובאתי כדי לאשר את התורה אשר נגלתה לפני، ולבשר על שליח שיבוא אחרי ושמו אחמד، ואולם כאשר הביא להם את האותות הנהירים،  ואמרו אלה כשפום בעליל". (סורת השורה : 6)

אללה ישתבח שמו ויתעלה אמר גם כן בקוראן הקדוש: "אשר ילכו עם השליח، הנביא איש אומות העולם، אשר אותו ימצאו רשום אצלם בתורה ובאוונגליון". (סורת ממרום החומה : 6) �הוכחות מדברי הנביא מוחמד

הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר: "כדוגמתי וכדוגמת הנביאים שמלפני כדוגמת איש שהקים בית יפה מלבד אבן הפינה שהיה חסר، דבר שהפתיע את האנשים שאומרים הלוואי שׁמישהו ישים את האבן החסר הזה? אמר הנביא : אני אבן הפִּנּה ואני אחרוֹן הנּבִיאִים". (צחיח אל-בוח'רי - צחיח מוסלם) �הוכחות מספרי הקודש (התנ''ך)

עטאא בן יאסר אמר:" פּגשׁתי את עבדאללה בן עמרו בן אלעאץ (ירציהם אללה) ואמרתי לו: ספר לי איך תואר הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום בתורה? עבדאללה אמר: הוא מתואר בתּוֹרה בכמה בתיאורים שנזכרו בקוראן: " הוֹי הנביא، שלחנוך להיות עד ומבשר ומזהיר، אתה עבדי ושליחי، קראתי לך הסומך על אללה، אינך גּס، מקלל, או קולני בשווקים، אינך מגיב לרע ברע, אלא שסולח ומרחם. לא תמות עד שתתקן את הפולחן העקום עד שיאמרו האנשים אין אלוה מבלעדי אללה". (צחיח אל-בוח'רי)

הפרופסור עבדאלאחד דווד אמר: "אני התכוונתי לסמוך במחקר שלי על פרקים מהתנ"ך שאינם נתונים למחלוקת לשונית, גם כןלא סמכתי על העותקים שנכתבו בלטינית או ארמית, אלא שסמכתי על עותק התנ"ך המתוקן שיצא לאור על ידי קהילת הספר הקדוש הבריטית، במיוחד המילים שבאו בספר הדברים (פרק שמונה עשרה/ פסוק שמונה עשרה) : "נבִיא אקִים להם מִקּרב אחיהם, כּמוֹך; ונתתִּי דברי, בּפִיו, ודִבּר אליהם, את כּל-אשׁר אצוּנּו". אני בטוח שהדברים האלה נאמרו על הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום، בגלל שהם לא נאמרו על " ישוע עליו השלום למשל לעולם לא טען כי הוא המדובר בו، ושׁלִיחי ישוע היו תמימי דעים עמו. וגם כן אני בטוח שדברים אחרים היו מדברים על הנביא מוחמד בתנ"ך כמו שבא בספר בראשית 21-21 ( ויּשׁב, בּמִדבּר פּארן; ותִּקּח-לוֹ אִמּוֹ אִשּׁה, מארץ מִצריִם.) ובספר ישעיה 11:12-42 (יִשׂאוּ מִדבּר ועריו, חצרִים תּשׁב קדר; ירֹנּוּ יֹשׁבי סלע, מרֹאשׁ הרִים יִצוחו: ישִׂימוּ ליהוה, כּבוֹד; וּתהִלּתוֹ, בּאִיִּים יגִּידוּ) ובספר ישעיה 60- 1:5  (קוּמִי אוֹרִי, כִּי בא אוֹרך; וּכבוֹד יהוה, עליִך זרח: כִּי-הִנּה החֹשׁך יכסּה-ארץ, וערפל לאֻמִּים; ועליִך יִזרח יהוה, וּכבוֹדוֹ עליִך יראה: והלכוּ גוֹיִם, לאוֹרך; וּמלכִים, לנֹגהּ זרחך: שׂאִי-סבִיב עיניִך, וּראִי--כֻּלּם, נִקבּצוּ באוּ-לך; בּניִך מרחוֹק יבֹאוּ, וּבנוֹתיִך על-צד תּאמנה: אז תִּראִי ונהרתּ, וּפחד ורחב לבבך:  כִּי-יהפך עליִך המוֹן ים, חיל גּוֹיִם יבֹאוּ לך). נבואה על בואו של מוחמד באה גם בספר ישעיה 21-  13:17 (משּׂא, בּערב:  בּיּער בּערב תּלִינוּ, אֹרחוֹת דּדנִים:  לִקראת צמא, התיוּ מיִם; יֹשׁבי ארץ תּימא, בּלחמוֹ קִדּמוּ נֹדד:  כִּי-מִפּני חרבוֹת, נדדוּ; מִפּני חרב נטוּשׁה, וּמִפּני קשׁת דּרוּכה, וּמִפּני, כֹּבד מִלחמה: כִּי-כֹה אמר אדֹני, אלי:  בּעוֹד שׁנה כִּשׁני שׂכִיר, וכלה כּל-כּבוֹד קדר: וּשׁאר מִספּר-קשׁת גִּבּוֹרי בני-קדר, יִמעטוּ:  כִּי יהוה אֱלֹהי-יִשׂראל, דִּבּר: ) חבקוק 3-3 (אֱלוֹהּ מִתּימן יבוֹא, וקדוֹשׁ מהר-פּארן סלה; כִּסּה שׁמיִם הוֹדוֹ, וּתהִלּתוֹ מלאה הארץ: ) דברים 33-1 ( וזֹאת הבּרכה, אשׁר בּרך מֹשׁה אִישׁ האֱלֹהִים--את-בּני יִשׂראל:  לִפני, מוֹתוֹ: ויֹּאמר, יהוה מִסִּיני בּא וזרח מִשּׂעִיר למוֹ--הוֹפִיע מהר פּארן, ואתה מרִבבֹת קֹדשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אשׁ דּת) למוֹ: ) כל הנבואות הללו נועדו רק לאדם אחד הוא הנביא מוחמד، זהו אור השמש והרוח של האמת، אשר עלה ממכה، הנה המסגד הקדוש במכה ולא כנסיית המשיח, כפי שחשב הפרשנים הנוצרים. ומוחמד מצאצאיו של איסמעיל ובניו של עדנאן שהתגוררו בפארן، מכה היא המדינה היחידה אשר מאדירה את שמו של אללה בתוך ביתו.

הוכחות מאוונגּליוֹן (הבּרִית החדשׁה ) יש באוונגּליוֹן יותר פסוקים המעידים על בואו של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום, מהם :   (הבשורה הקדושה על פי יוחנן 1 : 20 – 25 ) " 20 וְהוּא הוֹדָה וְלֹא כִחֵשׁ וַיּוֹדֶה לֵאמֹר לֹא הַמָּשִׁיחַ אָנִי׃) 21 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וּמִי אָתָּה הַאֵלִיָּהוּ אָתָּה וַיֹּאמֶר אֵינֶנִּי הַאַתָּה הַנָּבִיא וַיַּעַן לֹא׃ 22 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מִי־זֶה אָתָּה לְמַעַן נָשִׁיב אֶת־שֹׁלְחֵינוּ דָּבָר מַה־תּאֹמַר לְנַפְשֶׁךָ׃ 23 וַיֹּאמֶר אֲנִי קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנוּ דֶּרֶך יְהוָֹה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא׃ 24 וְהַשְּׁלוּחִים בָּאוּ מִן־הַפְּרוּשִׁים׃ 25 וַיִּשְׁאָלֻהוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַדּוּעַ אֵפוֹא מַטְבִּיל אָתָּה אִם־אֵינְךָ הַמָּשִׁיחַ וְלֹא אֵלִיָּהוּ וְלֹא הַנָּבִיא׃ 26 (הבשורה הקדושה על פי יוחנן 1 : 20 – 25 )

הנביא שנזכר לעיל אינו ישוע עליו השלום، אלא שהוא מוחמד (עליו ברכה ושלום) בגלל שיוֹחנן היה מבשר בעידן שבו הופיע הנביא ישוע עליו ברכה ושלום، ועם זאת היה מבשר בנביא הבא. מדברי הנביא ישוע עליו השלום אומרו: " ואני אשאלה מאבי והוא יתן לכם פרקליט אחר אשר-ישכן אתכם לנצח: " (הבשורה הקדושה על-פי יוחנן יד : 16 )

המילה "פּרקלִיט" באוונגּליוֹן אומרת Periqlytos’ or ‘Paraclete’ or ‘Paracalon’، ומשמעותה בערבית שם העצם "אחמד" ושם "אחמד" נזכר בקוראן ברמז לנביא מוחמד עליו ברכה ושלום، כמו נזכר בסורת השורה : "ישוע בן מרים אמר، בני ישראל، אנוכי שליח אללה אליכם، ובאתי כדי לאשר את התורה אשר נגלתה לפני، ולבשר על שליח שיבוא אחרי ושמו אחמד، ואולם כאשר הביא להם את האותות הנהירים،  ואמרו אלה כשפום בעליל". (סורת השורה : 6)

באוונגּליוֹן ברנבה - 112 כתוב שישוע עליו השלום אמר: "בגלל שאלוהים משך אותי מן האדמה, וישנה אופי הבוגד עד שיחשוב כל אחד כי הוא אני، וימות אשאר אני בקלוֹן זמן רב בעולם، אבל כשיבוא מוחמד שליח אללה הקדוש אות זה יורד מעלי". בפרק 39 נכתב עוד: " כאשר אדם קם על רגליו ראה באוויר כּתִיבה מברִיקה כמו השמש אומרת "לא אלוהים מבלעדי אללה ומוחמד שליח אללה" .. האיש הראשון קבל את המילים הללו ואמר : בורך היום שתבוא בו לעולם. �הוכחות שכליות על נבואתו של מוחמד

הנּבִיא מֻחמּד עליו ברכה ושלום לא ידע קרוא ובתוב, והוא נולד לעם שרוב אנשיו לא ידעו קרוא וכתוב גם הם. אללה ישתבח שמו בחר למוחמד שלא ידע קרוא וכתוב כדי כשישלח אותו ועימו הקוראן לא יגידו שהוא אשר כתב אותו, וכדי לא יטילו ספק על ההתגלות. אללה ישתבח שמו ויתעלה אומר בקוראן הנשגב: " לפניו לא קראת ספר، לא העלתה אותו על הכתב، אלמלא כן היו השוגים בהבל מפקפקים" (סורת העכביש : 48)      על אף שבני עמו של הנביא מוחמד היו צחוּת הלּשׁוֹן، אבל הקוראן קרא להם תגר שיבואו בסורה כמוהו. אללה אומר: "אם יש בכם ספק באשר לדברים שהורדנו ממרומים אל עבדנו،  הביאו ולו סורה אחת כמותם וקראו לעזרתכם את העדים שלקחתם מבלעדיו אללה" (סורת הפרה : 23)     הקוראן הקדוש קרא תגר גם כן לכל העולם כדי להביא כמוהו: אללה אומר גם כן: " אֱמור، גם אם יעשו בני האֱנוש והשדים יד אחת למען הָבֵא כקֻראן הזה، לא יוכלו להביא כמוהו،  ולוּ גם יסייעו זה לזה" (סורת המּסּע הלּילִי : 88) שקידתו של הנביא מוחמד עליו על הימשכות השליחות שלו, למרות הקשיים והעימותים שהתרחשו בינו לבין בני עמו שעינו אותו וניסו לרצחו، כדי לשים קץ לדת החדשה שלו. אלא שהוא היה אמיץ ביותר והמשך במסר שלו، אם היה שקרן או בעל אינטרס היה מוותר על המסר הזה מחשש לחייו.     ד''ר M.H.Durrani אמר: "האֱמוּנה، וההשתדלות האמיצה، וההחלטה הנחוּשׁה שבהם השתמש מוחמד עד הנצחון האחרון، הם הוכחהעל צדקו. אם היה בלבו ספק או חשש או דאגה، לא היה מצליח לעמוד בפני הסופה שנמשכה ליותר מעשרים שנים. כל הגורמים האלה מובילים למסקנה אחת שאין מנוס ממנה והיא שהאיש הזה הוא שליח של אללה באמת، ודוגמה שלמה ולטובה، וסימן לצדק ונאמנוּת. כל חייו של הנביא עליו ברכה ושלום ומחשׁבתו וצדקו וחסִידוּתו ונדִיבוּתו אֱמוּנתו וההישגים הוכחות על נבואתו، כל איש שילמד את תולדות חייו  יהיה בטוח כי הוא שליחו של אללה، וכי הקוראן הוא הספר הקדוש שאותו הביא לאנשים.

כל אדם אוהב – לפי טבע בריאתו – את כל התענוגות של החיים כמו הכסף, האוכל, שתיה,، נשים ובנים ומצבורי זהב וסוסים אצילים ומקנה ויבול ... אללה אומר בקוראן: " האנשים משתבחים באהבת הדברים הנחשקים: נשים ובנים ומצבורי זהב וכסף،  וסוסים אצילים ומקנה ויבול، כל זה תענוג חולף הוא של חיי העולם הזה، וטוב מכל לשוב אל אללה" . (סורת בית עמרם : 14)    

    הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום לא התעניין בתענוגות של החיים. בני עמו הבטיחו לו שיעניקו לא הרים של זהב, ולהביא לו את הנשים היפות ביותר, והציעו לו להיות מלך עליהם בתמורה לוותר על השליחות שלו. אלא שהוא סירב, ואמר להם: " אם הם שמו לי את השמש בידי הימינית והירח בידי השמאלית כדי שאעזוב את הדבר הזה, אני לא אעזוב אותו". (סירת בן השאם2/101)     דר" M.H.Durrani אמר: " הנביא מוחמד סבל לאורך 13 שנים בִמכה, ו-8 שנים  באל-מדינה. אבל הוא היה בעל סבלנות ואמיץ וחזק באמונתו. השבט שלו רצו לעשות ממנו מלך ולתת לו כספים רבים לוותר על הדת החדשה שלו אלא שהוא סירב.     ידוע שכל מי יתפוש את השלטון יהיה מלך וכל המשאבים והאנשים והאדמות תחת פקודו, אבל מוחמד הנביא עליו ברכה ושלום ידע היטב שהעולם הזה חולף ובחר בעולם הבא. עבדאללה בן מסעוד (ירצהו אללה) אמר: הנביא עליו ברכה ושלום נהג לישון על מחצלת של קשׁ עד שפגעה בגב שלו. אנחנו אמרנו לו: הוי נביא אללה אנו רוצים להכין לך מיטה טובה?     הוא ענה להם: " לא, אני לא רוצה כלום החיים האלה, אין אני אלא כמו נוסע היושב בצל של עץ, ולאחר מכן יעזוב וילך ".     אל נועמן בן בשיר ירצהו אללה אמר: "ראיתי את הנביא עליו ברכה ושלום בהיותו לא מוצא תּמר לאכול אותו ". (צחיח מוסלם)

    אבו הורירה ירצהו אללה אמר: "הנביא ומשפחתו היו סובלים שאין להם מספיק אוכל. הגברת עאאישה (ירציה אללה) אמרה: "לפעם הנביא הפקיד את שִׁרינו כּערבוֹן אצל אחד היהודים בתמורה לאוכל"  (צחיח אל-בוח'רי)

    הנביא עליו ברכה ושלום היה נדיב ונותן בעין יפה לכל העניים, עם זאת היה נזִיר ולא רוצה ללכת אחרי תענוגות העולם הזה. הנביא הִשׁקִיע אצבּע בּמיִם (בים) ואמר כי העולם הזה הוא כמו טִפּה בים בהשוואה עם העולם האחרון. (צחיח מוסלם)     Lady E.Cobold כתבה בספר שלה "עלייה לרגל אל מכה" (לונדון 1934) כי הנביא מוחמד היה השליט של חצי אי הערב. הוא לא חשת בתֹּאר כּבוֹד אבל הסתפק בהיותו שליח אללה،  ומשׁרת למוסלמים، הוא היה מטִאטא את ביתו בעצמו ומתקין נעליו בידו، נדיב וחסיד.

הנביא מוחמד היה צנוע ביותר. אנס בן מאלק ירצהו אללה אמר שכל המאמינים אהבו את הנביא מוחמד אהבה גדולה. הוא ואמר עוד: " לא היינו קמים כשהנביא יבוא אצלנו ואנחנו יושבים בגלל שהוא אסר עלינו את זו".     W.Iring אמר: "למרות הנצחון הצבאי של הנביא מוחמד, הוא היה צנוע. הוא נלחם למען האסלאם، והוא שלט בצדק ולא בא בחשבונו להוֹרִישׁ השלטון במדינת האסלאם. יש כמה פסוקים בקוראן נזפו בנביא עליו ברכה ושלום כמו: "הוי הנביא، מדוע אסרת את אשר התיר לך אללה، לכוונתך לפייס את נשותך؟  אללה סלחן ורחום" (סורת האִסור : 1)     הפסוק הזה הורד מטעם לאחר שהנביא עליו ברכה ושלום אסר על עצמו לאכול את הדבש למען כמה מנשותו، לכן אללה ישתבח שמו נזף בו، כי הוא אסר דבר שאללה התיר אותו.     אללה אומר גם כן בקוראן: "אין הכרח כי יצאו המאמינים כולם، ודי אם תצא קבוצה אחת מכל קהילה، וכך ילמדו א הדת וירביצו תורה בבני קהילתם בשובם אלוהים למען ידע להישמר". (סורת ההצהרה: 122)     אללה אומר : " מעולם לא הותר לנביא לקחת שבויים בטרם יכה לי חרב בארץ، אתם חפצים להפיק רווח בעולם הזה، ואילו אלוהים חפץ בעולם הבא، אלוהים אדיר חכם". (סורת המלקוח : 67)     אללה אומר: " אתה הנביא אמרת (לזיד) אשר אללה נטה לו חסד، ואשר אף אתה נטית לו חסד، השאֵר את אשתך במחיצתך וירא את אללה " (סורת המחנות:37)     אללה אומר : " דבר לא נתון בידיך، הבררה בידי אללה לשוב מכעסו עליהם או למגרם، כי בני עוולה הם" (סורת בית עמרם:128)     אללה אומר: " הזעיף פניו ופנה עורף *  כי עוויר פנה אליו * ומה יודע،  אולי יכול להזדכך" (סורת בית הזעיף פניו: 1-3)



    Ligthner כתב בספרו "דת האסלאם": המּלאך גּברִיאל התגלה לנביא מוחמד ונזף בו בגלל שהוא פנה עורף לאיש עוור ודבר עם איש עשיר.

מן ההוחכות המוגמרות שמוכיחים כי מוחמד הוא נביא מטעם אללה מה שנזכר בקוראן כי דודו של הנביא ייכנס לגּיהִנּוֹם، ואכן קרה.     Gary Miller אמר כי אבו להב - דודו של הנביא - שנא את האסלאם שנאה רבה, ופגע בנביא מוחמד כמה פעמים. הוא אמר דברים רעים על הנביא וטען שהוא שקרן.      הנביא היה בעל סבלנות והתמודד עם אבו להב בחוכמה רבה, ואמר לו אתה שונא את האסלאם ושונא אותי אבל אתה לא תוכל להוכיח שהדברים של אללה לא אמיתיים.     הקוראן הוכיח כי אבו להב לא יקבל את האסלאם וגורלו גּיהִנּוֹם، ויש בקוראן סורה נקראת סורת  "הסיבים" מדברת על אבו להב ואשתו،  והדגישה כי אבו להב ייצלה באש להבה، ואישתו שהיתה נושאת העצים תיחנק בחבל מסיבים.     אללה אומר: "תואבנה ידי אבו להב، ויאבך אף הוא * ולא יעמדו לו הונו וכל אשר זכה לו * צלה ייצלה באש להבה  * ואיתו גם אשתו נושאת העצים *  חבל סיבים על צווארה" (סורת הסיבים)

שמו של אחמד בא בפסוק מפסוקי הקוראן במקום השם מוחמד. אללה אומר:: " ישוע בן מרים אמר، בני ישראל، אנוכי שליח אללה אליכם،  באתי כדי לאשר את התורה אשר נגלתה לפני، ולבשר על שליח שיבוא אחרי ושמו אחמד، ואולם כאשר הביא להם את אחודות הנהירים، אמרו، אלה כשפים בעליל" (סורת השורות : 6) דתו של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום נשארה עד עצם היום הזה ויישרא עד ליום הדין، והמוני אנשים ממשיכים לקבל את האסלאם، וזו הוכחה כי אללה שומר על הדת הזו: אללה אומר בקוראן: " אנו עצמנו הורדנו ממרומים את דבר - התוכחה، ואנו שומריו מכל משמר" (סורת אלחג'ר: 9)     הכותב האנגלי Th.Carlyle אמר על הנביא מוחמד עליו השלום: האם יש ראיתם לחלוטין איש שקרן שביכולתו להקים דת נפלאה כמו האסלם? האיש השקרן אין ביכולתו לבנות שום בית מאבן ויהיה חזק כמו האסלאם، ונשאר למשך שתים עשרה מאה במצב שבו הורד מטעם אללה על הנביא מוחמד.     הקוראן נשמר בכל הזמן כי המוסלמים שמרו וקראו וכתבו הפרשות שלו והתעניינו בשמירתו כל הזמן. הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אמר : "הכי טוב מבינכם מי למד את הקוראן ולִמּד אותו" (צחיח אל-בוח'רי)

    לאורך ההיסטוריה ראינו נסיונות רבים לסלף את הספר הקדוש של האיסלאם, אלא שכל הנסיונות האלה נכשלו، בגלל שהיה קל מאוד על המוסלמים להכיר אותם.     באשר ל"סֻנּת הנביא מוחמד עליו התפילה והשלום" (מסוֹרת - תּוֹרה שׁבּעל פּה אצל המֻּסלמִים) שמרה באמצעות מקוֹרות נאֱמנים שעקבו אחרי דברי הנביא מוחמד עליו השלום וכתבו את דבריו .     Micheal Hart כתב בספרו "מחקר על המאה הראשונים ": " הנביא מוחמד ( עליו ברכה ושלום ) הקים והפִיץ את הדת ההכי גדולה בעולם. והיה אחד המנהיגים הגלובליזציים בפוליטיקה. אחרי שעברו כ-1300 שנים על מותו השפעתו עדין נשארת באופן מדהים. 9- כל העקרונות שאותם הציג הנביא מוחמד עליו השלום היו אמתיות ונאמנות בכל זמן ובכל מקום، ואם אנו מגשימים אותן יהיה ברור כי השליחות של הנביא מוחמד היא באמת מאצל אללה ישתבח שמו.     השאלה הנשאלת היא: האם יש משהוא מונע מאללה לשלוח נביא כמו מוחמד. כפי ששלח לפניו שליחים ונביאים רבים؟     אם התשובה היא אין .... מדוע יש מאנשים מכחישים את השליחות והנבואה לכל האנשים ובאותו שמן מודים בשליחות הנביאים הקודמים לו. 10- ההלכות שאותן הביא האסלאם דרך הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום בתחומי המלחמה، הנשואים، הכלכלה، הפוליטיקה והפולחן ... אין אדם בהיסטוריה שיכול להביא כּדֻגמתם על אף שמוחמד לא ידע קרוא וכתוב، וזה מוכיח ששליחותו ונבואתו אמתיים בגלל שהוא לא מדבר בעלמא. 11- הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום לא קרא לדת החדשה בפומבי, עד שהגיע לגיל 40 שנים, זהוא הגיל שבו נוטה האדם לנוח ולהתרחק מבעיות. Th.Carlyle אומר בספרו "הגבורים": ההוכחה על אמיתות השליחות של מוחמד שהוא שהה את נעוריו מבלי לקרוא לדת החדשה, אלא בגיל ה-40 .     R.Landen כתב בספרו "האסלאם והערבים": משימת הנביא מוחמד היתה ענקית וקשה ביותר. הנביא היה צודק בשליחותו. הנאֱמנוּת שגילה הנביא מוחמד ואֱמוּנת חבריו، מדגישים שאין סביר להאשים את מוחמד שהוא שקרן או רמאי، הוכחה על כך היא שהאסלאם עדין קיים עד עצם היום הזה, ואפילו מרוויח בכל יום מוסלמים חדשים.�

מה אנו נדרשים לעשות לאחר שנעיד כי מוחמד שליח אללה

1-     להאמין בשליחות שלו, וכי היא שליוחת למען כל האנשים. וכי המסר של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום אינה אך ורק לבני עמו, או לחברה שחיה בעידן הזה، אלא שהיא שליחות כללית אינה קשורה לזמן או מקום מיוחד. אללה ישתבח שמו אומר בקוראן: " יתברך אשר הוריד ממרומים את הפורקאן על עבדו، למען יזהיר את שוכני העולםים". (סורת הפורקאן: 1)

2-  להאמין שהוא העביר את המסר של אללה בנאמנות. אללה אמר בקוראן: " אשבע בכוכב ונופלו * לא טעה חברכם ולא סטה * ואין הוא דובר מתוך משוגת לבו " (סורת הכוכב : 1- 3)

3- להאמין ששליחותו של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום היא רחמים על שוכני העולמים، אללה אומר בקוראן " לא שלחנוך כי אם להביא רחמים על שוכני העולמים" (סורת הנביאים: 107 )

4- להאמין שהנביא מוחמד עליו ברכה ושלום הוא חותם השליחים ואחרון הנביאים וכי אין נביא אחריו. האללה אומר בקוראן: " מוחמד אינו אב לאיש מכם، כי אם שליח אללה וחותם הנביאים،  אללה יודע כל דבר" (סורת המחנות: 40)

5- להאמין הדת שולמה בשליחות של מוחמד. אללה אומר בקוראן: "היום סיימתי לכונן לכם את דתכם והשלמתי את חסדי עליכם، ושבע רצון אני כי האסלאם היה לכם לדת - ואולם כל הנאלץ לעת רעב،  אך לא עד כדי אשם، הנה אללה סולח ורחמום" (סורת השולחן: 3 )

6- להאמין שהוא השלים את השליחות והמסר שלו שהוטלה עליו מטעם אללה. וכי הוא הדריך את האומה של האיסלאם לטוב. הנביא עליו ברכה ושלום אמר בזמן העלייה לרגל: "אכן האם אני השלמתי את המסר שלי ؟ אמרו כן، אמר, הוי אללה נא להעיד על זה. (צחיח אל- בוח'ארי)

7- להאמין כי ההלכה שאותה הביא מוחמד היא המקובלת אצל אללה. וכי אין לעבוד את אללה לפי דת אחרת. אללה אומר בקוראן: " כל המבקש לו דת אחרת מלבד האסלאם، לא יקבלוה ממנו، ובעולם הבא ילך לאבדון". (סורת בית עמרם: 85 )     הנביא עליו ברכה ושלום אמר: " אני נשבע באללה، אם משהו ידע את דת האיסלאם מן היהודים או הנוצרים، ולא האמין בשליחות שלי ילך לאבדון. (צחיח מוסלם)

8- הציות לנביא עליו ברכה ושלום، אללה אומר בקוראן: " הנשמעים לאללה ושליחו - אלה יהיו עם הנביאים והצידיקים והשהידים והישרים אשר אללה נטה להם חסד. מה טוב חברתם של אלה" (סורת הנשים : 69)     הצִיּוּת לנביא יהיה בציות למצוותיו ולהתרחק מכל אשר שהוא אסר. אללה אמר בקוראן: " כל מה שהביא השליח קחו אותו، ואת אשר אוסר עליכם תימנעו ממנו " (סורת ההגליה:  7)     אללה ישתבח שמו הבהיר את העונש של האנשים שאינם מצייתים להוראות של הנביא ושל אללה. אללה אומר בקוראן: "כל הממרה את פי אללה ושליחו ועובר על החוקים אשר ציווה،  הוא יכניסו אל גיהנום، ובו לנצח ישהה، וצפוי לו עונש מחפיר" (סורת  הנשים: 14)�

9- לגלת ציות ולהתרק מהתנגדות להוראות אללה، ולהסכים עם את אשר אלל חקק אותו، אללה אומר בקוראן: " לא، חי ריבונך، הם לא יאמינו עד אשר ישימוך עליהם בריבם، ולא תעיק עוד על לבם כל הסתייגות ממשפטך، וישלימו עמו" (סורת  הנשים: 65)     וכן חייבים להעלות את משפטו של הנביא עליו ברכה ושלום על כל אשר קודם לו . אללה אומר בקוראן:" האם יבקשו לעצמם את משפט הגאהליה؟ אין שופט טוב מאללה לאנשים הנכונים להשתכניע" (סורת  השולחן : 50)

10- לעקוב אחרי ההלכה של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום. אללה אומר בקוראן: " אמור، אם אוהבים אתם את אללה، לכו אחרי، ואללה יאהבכם ויסלח לכם על חטאיכם، אללה סולח ורחום". (סורת  בית עמרם: 31)     אללה ישתבח שמו אומר גם כן: " שליח אללה הוא דוגמה ומופת לכם, לכל המייחל לאללה וליום האחרון, והמרבה להזכיר את שמו של אללה" (סורת  המחנות : 21)

11- לכבד את הנביא ללא ההפרזה. אללה אמר בקוראן: " אללה והמלאכים מתפללים לשלום הנביא، הוי המאמינים،  התפללו לשלומו וברכו לשלום" (סורת  המחנות : 56) 12- לאהוב את הנביא עליו ברכה ושלום .. אללה אומר בקוראן: "אמרו، אם אהבותיכם ובניכם ואחיכם ונשיכם וקרובי משפחתכם، והנכסים אשר עשיתם לכם، ועסקאות המסחר אשר תחששו פן לא יצאו לפועל، והמשכנות הנעימים לכם - אם כל אלה אהובים עליכם יותר מאללה ומשליחו ומן המאבק למענו، וכי אז המתינו עד אשר יקים אללה את דברו، אללה לא ינחה את קהל המופקרים " (סורת ההצהרה: 24)

13- הקריאה לדת של הנביא עליו ברכה ושלום ולהפיץ אותה בין האנשים. . אללה אומר בקוראן: " קרא אל נתיב ריבונך בחוכמה ובדברי מוסר נאים، והתנצח עמם בדכרי נועים" (סורת  הדבורה: 125)

14- להגן על הנביא ועל הוראותיו، באמצעות שלילת כל דבר לא אמר אותו.

15- להקפיד על הוראות הנביא עליו ברכה ושלום, הנביא אמר: " עליכם בהוראותי، ובהוראות  ארבּעת הח'לִיפִים הרִאשׁוֹנִים בּאִסלאם، דבקו בהן، הִזּהר מִפּני חדִישׁוּת הדברים، כל חִדּוּשׁ וּסטִיּה מהִלכוֹת הדּת וּמִנהגיה סטִיּה מִדּרך היּשׁר". (מוסנד האמאם אחמד)

�סכום

בסופו של הדבר נסיים את המחקר הזה באמירה של המשורר הצרפתי " לה מרתין" כאשר היה מדבר על כבודו וגודלו של הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום: "הנביא היה מתעניין בנושאים חשובים מאוד והמסר שלו מסר נשגב מאוד. הכוונה שלו היא להקיים קשר בין בני אדם לבין אללה. הנביא ניצח את הכופרים על אף שמספר המאמינים היה קטן בראשית ، אבל מספרם הלך וגדל אחר כך. אין שום איש בעולם הזה אשר השיג את אשר השיג הנביא מוחמד עליו השלום، הוא היה ראש חצי האי ערב ולחם למען אללה ופתח פארס וח'ראסאן וסוריה ומבין שני נהרים והודו המערבית וצפון אפרקיה וכמה מאיי הים התיכון וספרד וחלק מצרפת. אין ביכולותו של שום אחד להשוות בין הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום לבין גדולי האנשים בהיסטוריה החדשה שיצרו את הנשק והחוקים והאִמפּרִיּות בלבד שהתמוטטה אחר כך. הנביא מוחמד עליו ברכה ושלום לא הניע את הצבאים והחוקים  והאִמפּרִיּות והעמים בלבד אלא שהניע עמם מליוני אנשים שהיו משתרעים על כשליש העולם המאויש בעת ההוא. ויותר מזה הניע הריבונים והקדושים והדתות והרעיונות והאֱמוּנות לפי הקוראן. הנביא סבל את העינוי למשך 15 שנה במכה. כשהם רצו להרוג אותו כמה פעמים ולמחוק את האסלאם אלא שהנביא זכה בנצחון והתגבר עליהם. הנביא רצה לבטל את התכונות הרעות של הערבים, וקרא לערבים להיות אמיצים ומתנזרים ובעלי סבלנות ובעלי תכונות טובות. הנביא היה חיל אמיץ, נביא, בעל מנטליות, חכם, וקרא לעבוד אללה בלבד ולעזוב את עבודת האלילים. לכן אנחנו שואלים עכשיו: האם יש איש גדול יותר ממוחמד עליו ברכה ושלום ? אני רוצה לומר בסופו של הספר הזה שאני אוהב את הנביא אהבה גדולה ואני מקריב את עצמי בשבילו. הנביא הוא האיש הגדול שנשלח מטעם אללה כדי לקרוא לכופרים להתאסלם. ....... �

על הספר : שליח אללה מוחמד הספר הזה הוא תעודת זהות לנביא של האיסלאם מוחמד עליו ברכה ושלום . המחבר ד''ר עבד אל- רחמן בן עבד אל-כרים אל שיח'ה הבהיר בו את החיים של הנביא מאז ההולדה ועד המוות. ספר זה מתייחס גם כן לסביבה שבה הופיע האיסלאם לפעם הראשונה, ומדליק אור על הנימוסים של נביא האיסלאם שהיוו לאחר מכן את הדוגמה הטובה ביותר לכל בני אדם. הספר פירט את חייו של מוחמד ונשותיו, ומדריך אותנו לדרך הטובה להאמין במוחמד ובשליחות שלו .

אחמד עבד אל-מקסוד

קהיר 4 / 9 / 2103

המחבר :  עבד אל-רחמן בן עבד אל-כרים אל שיח'ה

EUROPEAN ISLAMIC RESEARCH CENTER (EIRC) המרכז האירופי ללימודי האיסלאם 2013- 1434

המחבר :  עבד אל-רחמן בן עבד אל-כרים אל שיח'ה

EUROPEAN ISLAMIC RESEARCH CENTER (EIRC) המרכז האירופי ללימודי האיסלאם

תרגום: אחמד עבד אל-מקסוד עריכה : חמדי עומראן

© כל הזכויות שמורות למחבר: עבד אל- רחמן בן עבד אל-כרים אל שיח'ה

www.islamhouse.com