מאור עינים (ר' עזריה מן האדומים)
לוא־פעלער אין יחידה:תבנית_מידע, שורה 265: attempt to call field 'wrapReport' (a nil value). מאור עינים איז א ספר אויף פילאסאפיע און חקירה. געשריבן דורך ר' עזריה מן האדומים.
ער ברענגט דערין אסאך אינטערעסאנטע זאכן וואס געפונט זיך אויף דער וועלט, אויך אינטערעסאנטע חיות. א. א. וו.
אין יאר ה'של"ד איז ארויס דער ערשטער חרם אויף דעם מאור עינים פון די חכמי איטליע.
יהא מורא שמים עליכם. בהשמע דברי הספר שחבר והדפיס עזריה מן האדומים, וזה שמו אשר יקראו, "מאור עינים". והנה עלה כולו דרושים חדשים אשר לא שערים אבותינו הקדושים חלקם בחיים. הסכימו גאוני עולם שבכל עיר ועיר מקהילות הקודש אשר באיטליה הבאים על החותמות, שלא יוכל מי שיהיה מכלל קהל, עדה ועדה מהם ובתי החצרים וכל זולתם החרדים על דבריהם, להחזיק ברשותו החבור הנזכר, לא כולו ולא קצתו, ולא להגות כי אם אחרי שכל יחיד ויחיד מהם ישיג רשות בכתב חתום מחכמי עירו. בחומר עובר על דברי חכמים, ולשומעים יונעם ועליהם הבא ברכת טוב..
הוסכם מטעם חכמי ויניציא וממוניה, ד' ניסן של"ד. וחותמיו:
שמואל יודא בן הגאון כמהר"ר מאיר ז"ל קצנאילבוגן".
דער כרוז איז נאכהער געחתמנט געווארן אין אנדער שטעט פון איטאליע:
- פיסארו, ערב פסח י"ד ניסן של"ד.
- אנקאנא י"ח ניסן של"ד
- קרימאנא
- פאדאווא י"ז למב"י של"ד
- וויראנא ג' אייר של"ד
- רוים ל"ו למב"י של"ד
- פיסא ג' סיון של"ד
- סיינא ה' סיון של"ד
דער מהר"ל מפראג אין זיין ספר באר הגולה[1] גיסט אויס פעך און שוועבל אויף דעם חיבור:
הגיע לידי ספר שחיבר אחד מבני עמנו, ובקראי בו נקרע לבבי ונשפך רוחי בקרבי, ואמרתי אוי לעינים שכך ראו ואוי לאזנים שכך שומעים דברים כאלו, ארור יהי היום אשר בו נגלו ונראים דברים כאלו, וכו', ספר זה אסור לקרות בהם לכל איש בעל תורת משה ומאמין בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, יהא ספר זה בבל יראה ובל ימצא ולא יביט אליו ולא יסתכל בו לא ראיה שכלית ולא ראיה חושית.
דער חיד"א ברעגנט אין זיין ספר מחזיק ברכה[2] אן העתקה פון א כתב יד וואס ער האט געטראפן פון רבי אלישע גאליקו, א תלמיד פון בית יוסף, אז דער בית יוסף האט אים באפוילן צושרייבן א כרוז אז מען זאל פארברענען דעם "מאור עינים", אין דער אלשיך הקדוש שרייבט זיך אינטער אז ער האט עס אויך געהערט פון זיין רבין דער בית יוסף:
למען לא תהיה האמת נעדרת, אודיע נאמנה: איך הובא לפני ספר שחבר ה"ר עזריה מן האדומים הנקרא "מאור עינים", ובפתחי עמדתי מרעיד, כי בלי ספק המקיימו עובר משום בל יראה ובל ימצא. ובכן הובא לפני מופת הדור והדרו הרב הגדול כמהר"ר יוסף קארו זלה"ה, ואחר ימים שלח אחרי וצוה אותי לסדר כתב אחד אשר יחתום בו. ותורף המכוון היה, שהיה ראוי לשרוף ולהעביר באש את הספר הנזכר בכל מקום. ושתמה על הרבנים אשר במקומו איך הניחו להדפיסו, ולא חשו לכבוד התורה ועיקריה.
ובהיות כי אני החמצתי בדבר, וביני וביני חלה הרב הגדול זלה"ה את חליו אשר בו נתבקש בישיבה של מעלה ולא יכול לחתום בידו, הודעתי את דבריו זצ"ל באמת, ובכל חכמי ישראל מחזיקי האמת אדברה שלום.
נאם הצעיר אלישע גאליקו.
ככל הדברים האלה שמעתי גם אני מפי מהר"ר זצלה"ה. נאם הצעיר משה בה"ר חיים אלשיך זלה"ה".
דער חיד"א ברעגנט דעם ספר מאור עינים פון ר' עזריהו מן האדומים, אין זיינע ספרים (זעט כסא רחמים מסכת סופרים פ"א אות י"ח),